<h1>שו"ת הריב"ש — מיוחסות סימן ל"ה</h1>
<h2>דף מט:</h2>
ואגב גררא דמלתא נשדי בה נרגי אמאי איצטריך לרב למימר הלכתא כר' אליעזר, הא כבר פסק כרשב"ג ואפי' חביות בחביות, ואם נאמר דר' אליעזר דהכא ר"ל שנים [שנים], ניחא לומר דלהכי פסק רב כר' אליעזר לאשמועינן דבעינן שנים שנים, דזה לא הייתי רואה מהא דפסק הלכתא כרשב"ג, דהא מלתא דר' אליעזר דאמר שנים [שנים] איני אלא על מלתא דר' אליעזר, וגם דפסק כרשב"ג איצטריך לאשמועינן חביות בחביות דלא הזכיר ר' אליעזר, ואע"ג דר' אליעזר קאמר אפי' בדב(ו)ר דאיסורא בעין כגון (קדיש א') [קדשים] מ"מ הייתי אומר דהוי הלכתא כרשב"ג אפי' יין ביין לכתחלה וזה לא קאמר ר' אליעזר רק דיעבד כמו שכתבתי בכתבי הראשון. עוד יכול להיות דהא דנקט כר' אליעזר לאשמועינן אפי' באיסור דאורייתא, דאי לאו הכי הוה אמינא דהא דקאמר רשב"ג יין נסך, ר"ל סתם יינם, דהא חזינן דקרי הספר לסתם יינם יין נסך בפר' כל שעה [פסחים ל' ע"ב] להכי נקט הלכתא כר' אליעזר דמיירי אפי' באיסור דאורייתא, דאי לאו הכי הוה אמינא דהא דקאמר רשב"ג יין כגון בדבר דע"ז.
ואגב גררא דההיא מלתא נישדי ביה נרגי מה ר"ל הא דקאמר רב הלכה כרשב"ג חביות בחביות, מנלן דרבנן פליגי עליה בחביות, הא לא מדכרי במילתא אלא יין נסך. ואם תאמר דיין נסך משמע אפי' חביות בחביות דומיא דמתניתין קמייתא [ע"ז ע"ד ע"א] דאלו אסורין במשהו דקא חשיבי יין נסך חבית בחבית כמו שפי' רש"י, מדקאמר בגמ' דדבר שבמנין קחשיב. זה אינו יכול להיות, דהא קאמר יין נסך שנפל לבור, וזה אין חביות. ויכול להיות דרב ס"ל דע"כ פלוגתייהו מיירי גם בחביות בחביות מדתניא אחר מתניתין דאלו אסורים ואוסרים בכל שהוא, ולא תניא אחר מתניתין [ע"ג ע"א] דיין נסך אסור ואוסר בכל שהוא דה"ל למתני כולה מלתא דאסור בתערובות יין נסך זה אצל זה, אלא להכי אסמכינן לההיא מתניתין לומר דמיירי גם דומיא דההיא מתניתין דמיירי חביות בחביות כמו שכתבתי לעיל. נ"ל דצ"ל בההיא ענינא כולה בדר' אליעזר ולימא דאי אשמועינן משום דלא הוי זה וזה גורם אבל פת דהוי זוז"ג [אימא לא] קמ"ל. נ"ל דצ"ל היכי קאמר רב אדא דהאי דקאמר ר' אליעזר לא קאמר אלא בפת משום דליתא לאסורא בעיניה הא קאמר אפי' (בדבר) [בכרכור] דאיתיה לאסוריה בעיניה. ואין להביא ראיה מזה לדבריך, דהא דקאמר [ע"ז מ"ט ע"ב] לא שנו לא קאי אלא אמילתיה דרב, ויאמר דרב לא פסיק כר' אליעזר בכרכור, דא"כ הל"ל לא שנו אלא בפת אבל כרכור לא ומה לו למנקט חביות. אלא ודאי דיש חלוק בין כרכור לחביות, דכרכור אזל האיסור שהוא בכרכור מי[הו] נשאר בבגד. והוי דומיא דפת דגוף האיסור דעצים אינם אלא בפת ולכך פי' רש"י גבי לא שנו אלא פת משום דלא מנכרא ביה אסור ממש ולא פי' משום דמקלי קלי איסורא, [כ]לישנא דנקט בגמרא גבי הצריכותא מפת וכרכור. משום דא"כ הוה קשה ליה מכרכור כמו שהקשה. ואין להקשות א"כ דפת וכרכור שוין אמאי לא נקט אלא לא שנו אלא כרכור דהא יש בו חומרא יותר מבפת מדקעביד צריכותא, משום דע"כ דגם בפת יש חומרא יתירה יותר מבכרכור, משום דיש שבח עצים בפת, אבל מהכרכור לא נשאר דבר בבגד. ואין להקשות א"כ אמאי לא עביד מיניה צריכותא ולימא אי אשמעינן פת בהא קאמרי רבנן משום דיש שבח עצים בפת, וליעבד (אינש) כולה צריכותא בדרבנן, דהרי אורחא דתלמודא בכמה דוכתי דמצי למיעבד תרי צריכותא לחד תנא ועביד חד צריכותא לתרי תנאי. וכן צ"ל כאן בלא זה, דאם לא כן יקשה אמאי לא עביד [צריכותא] מפת לרבנן ולימא ואי אשמועינן כרכור משום דלא הוי זה וזה גורם אבל פת דהוי זה וזה גורם לא. מהרי"ק.
<h2>דף עד.</h2>
ואגב גררא דמלתא נשדי בה נרגי אמאי איצטריך לרב למימר הלכתא כר' אליעזר, הא כבר פסק כרשב"ג ואפי' חביות בחביות, ואם נאמר דר' אליעזר דהכא ר"ל שנים [שנים], ניחא לומר דלהכי פסק רב כר' אליעזר לאשמועינן דבעינן שנים שנים, דזה לא הייתי רואה מהא דפסק הלכתא כרשב"ג, דהא מלתא דר' אליעזר דאמר שנים [שנים] איני אלא על מלתא דר' אליעזר, וגם דפסק כרשב"ג איצטריך לאשמועינן חביות בחביות דלא הזכיר ר' אליעזר, ואע"ג דר' אליעזר קאמר אפי' בדב(ו)ר דאיסורא בעין כגון (קדיש א') [קדשים] מ"מ הייתי אומר דהוי הלכתא כרשב"ג אפי' יין ביין לכתחלה וזה לא קאמר ר' אליעזר רק דיעבד כמו שכתבתי בכתבי הראשון. עוד יכול להיות דהא דנקט כר' אליעזר לאשמועינן אפי' באיסור דאורייתא, דאי לאו הכי הוה אמינא דהא דקאמר רשב"ג יין נסך, ר"ל סתם יינם, דהא חזינן דקרי הספר לסתם יינם יין נסך בפר' כל שעה [פסחים ל' ע"ב] להכי נקט הלכתא כר' אליעזר דמיירי אפי' באיסור דאורייתא, דאי לאו הכי הוה אמינא דהא דקאמר רשב"ג יין כגון בדבר דע"ז.
ואגב גררא דההיא מלתא נישדי ביה נרגי מה ר"ל הא דקאמר רב הלכה כרשב"ג חביות בחביות, מנלן דרבנן פליגי עליה בחביות, הא לא מדכרי במילתא אלא יין נסך. ואם תאמר דיין נסך משמע אפי' חביות בחביות דומיא דמתניתין קמייתא [ע"ז ע"ד ע"א] דאלו אסורין במשהו דקא חשיבי יין נסך חבית בחבית כמו שפי' רש"י, מדקאמר בגמ' דדבר שבמנין קחשיב. זה אינו יכול להיות, דהא קאמר יין נסך שנפל לבור, וזה אין חביות. ויכול להיות דרב ס"ל דע"כ פלוגתייהו מיירי גם בחביות בחביות מדתניא אחר מתניתין דאלו אסורים ואוסרים בכל שהוא, ולא תניא אחר מתניתין [ע"ג ע"א] דיין נסך אסור ואוסר בכל שהוא דה"ל למתני כולה מלתא דאסור בתערובות יין נסך זה אצל זה, אלא להכי אסמכינן לההיא מתניתין לומר דמיירי גם דומיא דההיא מתניתין דמיירי חביות בחביות כמו שכתבתי לעיל. נ"ל דצ"ל בההיא ענינא כולה בדר' אליעזר ולימא דאי אשמועינן משום דלא הוי זה וזה גורם אבל פת דהוי זוז"ג [אימא לא] קמ"ל. נ"ל דצ"ל היכי קאמר רב אדא דהאי דקאמר ר' אליעזר לא קאמר אלא בפת משום דליתא לאסורא בעיניה הא קאמר אפי' (בדבר) [בכרכור] דאיתיה לאסוריה בעיניה. ואין להביא ראיה מזה לדבריך, דהא דקאמר [ע"ז מ"ט ע"ב] לא שנו לא קאי אלא אמילתיה דרב, ויאמר דרב לא פסיק כר' אליעזר בכרכור, דא"כ הל"ל לא שנו אלא בפת אבל כרכור לא ומה לו למנקט חביות. אלא ודאי דיש חלוק בין כרכור לחביות, דכרכור אזל האיסור שהוא בכרכור מי[הו] נשאר בבגד. והוי דומיא דפת דגוף האיסור דעצים אינם אלא בפת ולכך פי' רש"י גבי לא שנו אלא פת משום דלא מנכרא ביה אסור ממש ולא פי' משום דמקלי קלי איסורא, [כ]לישנא דנקט בגמרא גבי הצריכותא מפת וכרכור. משום דא"כ הוה קשה ליה מכרכור כמו שהקשה. ואין להקשות א"כ דפת וכרכור שוין אמאי לא נקט אלא לא שנו אלא כרכור דהא יש בו חומרא יותר מבפת מדקעביד צריכותא, משום דע"כ דגם בפת יש חומרא יתירה יותר מבכרכור, משום דיש שבח עצים בפת, אבל מהכרכור לא נשאר דבר בבגד. ואין להקשות א"כ אמאי לא עביד מיניה צריכותא ולימא אי אשמעינן פת בהא קאמרי רבנן משום דיש שבח עצים בפת, וליעבד (אינש) כולה צריכותא בדרבנן, דהרי אורחא דתלמודא בכמה דוכתי דמצי למיעבד תרי צריכותא לחד תנא ועביד חד צריכותא לתרי תנאי. וכן צ"ל כאן בלא זה, דאם לא כן יקשה אמאי לא עביד [צריכותא] מפת לרבנן ולימא ואי אשמועינן כרכור משום דלא הוי זה וזה גורם אבל פת דהוי זה וזה גורם לא. מהרי"ק.
